אחרי כמה חודשים קצרים בבלוגוספירה, נדהמתי מהפעולה יוצאת הדופן של מבקרים ברחבי העולם. בין אינספור הודעות של הכרת תודה (לא ראויה) כמו גם עידוד, גם כשאלות על לבוש משרדי נכון, הרבה מכם שאלתם, “מדוע הראש שלך תמיד מנותק ??”
ובכן, אנשים, הנענע רשמית. בגלל כמה שותפויות מעניינות הקרובות הזקוקות לעסקה שלי כדי להיכלל, זמני בתוכנית אבטחת הניסיון פג רשמית כמו גם הגיע הזמן שאעסוק בנושא.
למרות ההנחות הבולטות, הדרת ראשי בתמונות אינה, למעשה, בגלל יבלות פנים, סתירה לא סוערת או קרניים. אני יודע, אני יודע, זה היה הרבה יותר מבדר.
מאז ההתחלה, הכניסה שלי לבלוגוספירה מונעת על ידי המטרה לסייע לנשים ללטש את הופעותיהן במשרד, כמו גם ובכך בנוסף אמינות העיסוק שלהן. כמקצוען שעובד בוול סטריט בעיר ניו יורק, אני יכול לקבוע באופן סופי שתחנת העבודה האלגנטית לא החלה כסיכוי לצלם צילומי יופי או לפגוש איזה חלום נוער של דוגמנות – במיוחד בהתחשב בכך שחלומות העשרה שלי היו הרבה יותר מכוונים לכיוון בסופו של דבר להיות גולש מים מומחה, פסנתרן קונצרטים ו/או בונה לגו מומחה. מסתבר שאין שוק משמעותי עבור גולשי מים נוטים מוזיקלית עם זיקה לחלליות לגו. אני יודע, גם אני הייתי בהלם.
למעשה, הרעיון של הרכבים המתאימים למשרד המתאימים למשרד, כמו גם לשים את התמונות האלה על יצרנית האינטרס גרם לי לרצות להדליק את עצמי על האש היה קשה מאוד לעטוף את הראש. עם זאת, הרגשתי שיש דרישה קשה בקרב נשים מומחות למושגי אופנה ראויים למשרד כמו גם בלוג אופנה מבוסס תמונות, נראה היה השיטה היחידה להעביר ביעילות את המסר כמו גם השראה לסגנון. בסופו של דבר, נראה כי חיתוך ראשי היה קרקע אמצעית משביעת רצון.
עם כמה משרות מהנות באופק, אני הנחה שעלי לבסוף להתמודד איתן (משחק מילים לא מיועד) את הרעיון שאני לא יכול להישאר בסתר לנצח. אז ממש כאן אנחנו הולכים, קיטור כבד מלא קדימה …
חצאית: ג’יי קרו; חולצה: ראלף לורן (דומה כאן); סוודר: ראלף לורן; נעליים: קנדלה; חגורה: ראלף לורן; שרשרת: ג’יי צוות (ישן); משקפי שמש: ריי באן “מנהל המועדון” (דומה כאן); פולנית: ESSIE (Bangle Jangle)
בדוק אפילו הרבה יותר מתחנת העבודה האלגנטית על …
אינסטגרם+Bloglovin+פייסבוק
טוויטר+פינטרסט
